ללמוד גם כשלא מצליחים

1. כשמשהו לא מצליח באימון

מנסים תרגיל שוב ושוב, אבל הוא לא עובד. המאמן מסביר ומתקן, ולפעמים דווקא אז מגיע התסכול: ״אני כבר מנסה, למה זה לא מצליח לי?״

מותר להתאכזב, להתעצבן ולבקש רגע להירגע. לא מצופה מספורטאי לחייך אחרי כל טעות. השאלה היא איך חוזרים ממנה לעבודה.

לפעמים כדאי לעצור, לבקש עוד הדגמה ולהתמקד בפרט אחד. במקום לנסות לתקן הכול בבת אחת, לבחור עם המאמן דבר קטן לעבוד עליו בניסיון הבא.

2. לדעת לקבל משוב ולשאול שאלות

משוב הוא חלק מהקשר בין מאמן לספורטאי. כשהמאמן מצביע על משהו שצריך לשפר, המטרה היא לעזור לספורטאי להבין מה אפשר לעשות אחרת.

לספורטאי יש חלק פעיל בשיחה הזאת: להקשיב, לנסות וגם להגיד ״לא הבנתי״, ״זה לא מסתדר לי״ או ״אפשר להראות לי שוב?״. אפשר גם לשאול למה המאמן מציע שינוי מסוים.

גם לנו כמאמנים יש אחריות: להסביר בצורה ברורה ומכבדת, לתת כיוון שאפשר ליישם ולהקשיב למה שהספורטאי מרגיש וחווה. כדי ללמוד יחד, צריך שיהיה מקום לשיחה.

3. להתמודד עם הפסד ואכזבה

אחרי הפסד, לא תמיד רוצים לשמוע מיד מה צריך לשפר. לפעמים צריך קודם לנשום, לשתות ולהיות קצת בשקט. אפשר לחזור לניתוח הקרב כשהספורטאי פנוי יותר לשיחה.

אז אפשר לשאול: מה עבד? איפה היה קשה? ומה ניקח לאימון הבא?

חשוב לתת מקום גם לדברים שהצליחו בתוך קרב שהסתיים בהפסד. לצד הטעות, אולי הייתה התקפה שעבדנו עליה, יוזמה או ניסיון לבצע משהו חדש.

לא חייבים לצאת מכל תחרות עם כל התשובות. אפשר לצאת עם נקודה אחת ברורה לעבודה, ולחזור אליה באימון.

4. התפקיד של ההורים בדרך

אחרי הפסד או אימון קשה, הילד צריך קודם כול הורה שנמצא לצדו. אפשר לחבק אותו, לתת לו רגע של שקט ולהגיד לו שאנחנו גאים בו על העבודה הקשה, על האימונים ועל האומץ לנסות. האהבה והגאווה שלנו בו אינן תלויות בתוצאה של הקרב.

התפקיד המקצועי שייך למאמן. הורה לא צריך להיות המאמן השני: לא לנתח את הקרב בדרך הביתה, לא לתת הוראות טכניות ולא לבקר את הילד על ההכנה, השינה או האוכל. גם ככה יש הרבה לחץ בספורט אישי. כעס או אכזבה מצד ההורה אחרי תחרות מוסיפים לחץ בדיוק כשהילד זקוק לתמיכה.

אם יש להורה חשש לגבי ההכנה לתחרות או משהו שדורש תשומת לב מקצועית, נכון לדבר עליו ישירות עם המאמן, בנפרד מהילד. מול הילד נשארים הורים: מקשיבים, מעודדים ומזכירים לו להמשיך להתאמן ולהקשיב למאמן. כל תחרות מוסיפה ניסיון, והדרך נבנית בהתמדה, גם כשהתוצאה מאכזבת.